נרות זיכרון עם נשמה
הפעם הראשונה שרעיון הסדנאות להכנת נרות עלה היה בדצמבר האחרון,
לא תיכננו או חיפשנו סדנאות, אבל פתאום זרמו בקשות מכל מיני כיוונים לא צפויים ומשמחים, ואנחנו הרמנו את הכפפה בהתרגשות וסקרנות.
ישבנו וחשבנו יחד איך להנגיש את תהליך הכנת הנרות לילדים ומבוגרים כאחד.
העבודה המשותפת עם שחר מאפשרת לי להבין ולראות המון דברים שלא הייתי חושבת עליהם לבד מנקודת מבטו של ילד; מצד אחד- שחר מבין מה יעניין את הילדים, מה יגרום להם להישאר קשובים וסקרנים, גם כשמדברים על נושאים "משעממים" כמו מיחזור, קיימות ואפס פסולת .
ומהצד השני- אני נותנת את הצד העסקי, שואלת אותנו שאלות שבודאי נצטרך לקחת בחשבון,
ומסתבר שזה עובד :) אנחנו רק באפריל ואתמול העברנו את הסדנה ה-12 שלנו.
רציתי לשתף אתכם בסדנה מיוחדת מאוד שהעברנו השבוע.
ביום שלישי - יום הזיכרון - משפחת סלע הזמינה אותנו לבית שלה.
בכל שנה ביום הזיכרון ב-26 שנים החולפות, נפגשים משפחה, קרובים, חברים, ובעיקר החברים של שחק (עם המשפחות הגדלות שלהם ), שנפל בתאונת מסוקים לפני 26 שנים.
המפגש אצלם בדירה בגבעתיים הוא מפגש שמח, מלא אהבה, זיכרונות ומורשת.
כשגל, אחותו של שחק, פנתה אלי באינסטגרם, עברנו לשיחת טלפון, שלא נזקקה ליותר מדי מילים. היא ביקרה באתר שלנו, קראה את הסיפור שלנו, והיה לה ברור שהיא רוצה להזמין אותנו להכין נרות עם נשמה עם כל המשתתפים.
ומדובר בהרבה משתתפים.
מיד הסכמתי. בלי לחשוב יותר מדי .
לא ידעתי אם שחר ירצה להצטרף אלי למעמד הזה, שאלתי אותו והתשובה שלו היתה- ברור שכן.
הגענו לבית עמוס אנשים מחייכים, מוזיקה נעימה ברקע, אוכל משובח,
והתמקמנו בחדר שייוחד עבורנו מראש,
אנחנו כבר מיומנים בארגון הסדנאות שלנו- סיר ההמסה עלה על הכיריים במטבח, היתה המון סקרנות סביבנו, כולם ביקשו לעזור, לערבב את השעווה, לסדר את החדר ועוד.
היינו שם 4 שעות שלמות.
העברנו 4 סבבי סדנת נרות מתגלגלת - כזו שאנחנו פחות מדברים בה, אלה יותר עושים
את התכל'ס עם המשתתפים.
היו לנו ילדים בני 3 בליווי ההורים שלהם, ילדי בת \ בר מצווה. ונערים ונערות עד גיל 23 .
המגוון היה מרתק, הדינמיקה בין כל המשתתפים הייתה משגעת, כי בסופו של דבר בכל שנה הם נפגשים כל פעם מחדש באותו אירוע בדיוק ויש כבר חברויות ואהבה גדולה.
אנחנו סיימנו עייפים, אבל באדרנלין מטורף, עם חיוך שאי אפשר למחוק לנו מהפרצוף.
קיבלנו חיבוקים מקיר לקיר, ושלחנו את כולם לדרכם עם נרות שהם הכינו במו ידיהם, עם כוונה נשמה וזיכרון שהם יצקו לתוך הנרות הקסומים שלהם.
אני חושבת שזו הייתה הסדנה שהותירה עלינו את הרושם הכי משמעותי.
משפחה נוספת שמתמודדת עם שכול, (נסיבות ושנים אחרות )
והם בוחרים לזכור בחיוך ואהבה.
