סדנת נרות- תקווה בזמן מלחמה
בשבוע השלישי למלחמה, הגעתי למלון באיזור השרון שמארח משפחות שפונו מהדרום, להעביר סדנה להכנת נרות להורים וילדים בהתנדבות כמובן.
אני בקשר עם כמה מלונות באיזור להעביר את הסדנה, וכל שבוע קבעתי עם מלון אחר, כולם מחפשים פעילויות מיוחדות לילדים.
הגעתי אחה"צ, חיילים פתחו את השער הראשי כדי שאכנס עם הרכב והציוד,
ותוך שניה העמיסו את כל הציוד לחדר שבו עשינו את הפעילות.
לא ידעתי למה לצפות, ברחבה הגדולה היו כמה ילדים על אופניים, כמה שמשחקים כדורגל, ההורים לא זזו מהילדים. וחיילים וחיילות ששיחקו עם הילדים.
למרות שהמתחם בטוח לחלוטין היתה תחושה שהילדים לא זזים בלי ההורים.
לא היה בלאגן, או רעש, דווקא תחושת השקט הפתיעה אותי.
הילדים התקבצו ושאלו למה באתי ומה עומד להיות,
הסברתי שאנחנו הולכים להכין נרות מיוחדים, והם מוזמנים להצטרף,
היינו צריכים לסדר את השולחנות, להכין עמדה לכל ילד, ביקשתי מתנדבים , כולם רצו לעזור,
רומי, בת 10 מאשקלון סידרה את הפתילים לכולם,
עומר, בן 8.5 חילק את הכלים,
כולם סידרו, אירגנו ורצו לעזור.
לא כל כך ידעתי על מה לדבר, ומה להגיד, אז התחלתי בסבב שמות , בני כמה הם, ומאיפה. ילדים קטנים, היו שם הורים עם תינוקות בעגלה, ילדים בני 3 , 4, 5, הרוב היו ילדים בני 7 - 11 . ילדים שעד לפני 3 שבועות לא הכירו אחד את השני , כבר חברים ושומרים אחד לשני מקום ועוזרים ומסבירים.
כשההורים ראו שהילדים מאורגנים בסדנה, הם הרשו לעצמם לחכות בחוץ לשעה של שקט , לא לפני שהם וידאו שהילדים יודעים שהם בחוץ והכל בסדר.
הבאתי איתי שמנים אתריים מרגיעים במיוחד, הסברתי על ההשפעה שיש לשמנים שונים על מצב הרוח שלנו הרגשות והזיכרונות, ואיך הם יכולים לעזור בתור ניחוחות לנרות כשמדליקים אותם ברחבי הבית.
השמנים הפופולארים שנבחרו היו הלבנדר - הסברתי את סגולתיו כמרגיע, ומאזן את הנפש. - ההורים שהשתתפו בחרו בלבנדר בעיקר,
הילדים אהבו מאד את התפוז שהסברתי שהוא מעלה את מצב הרוח ושומר על עירנות.
כל ילד יצא עם נר משעוות סויה שהכין בכלים שהבאתי איתי מהמחסן שלנו , המון ספלים וצנצנות,
הבאתי גם פרחים מיובשים וצדפים.
הילדים היו סקרנים ונלהבים, בסוף עשינו סבב שכל אחד אמר למי הוא נותן את הנר, או איפה ומתי הוא ידליק אותו
התשובות היו מרגשות ומגוונות -
"אני רוצה לתת את הנר לסבתא שלי, היא מאד מודאגת ואני רוצה לשמח אותה"
"אני אדליק את הנר כל לילה לפני השינה ואבקש לחזור כבר הביתה"
"אני שומרת את הנר ליום שישי לקבלת שבת להדליק עם כל המשפחה שלי"
"אני שומרת את הנר, עד שנחזור הביתה, וכשנחזור אני אדליק אותו בחדר שלי"
אח"כ התחיל הפניניג של ליצנים וג'אגלינג וחצר,
הילדים השאירו את הנרות שלהם להתקרר על השולחנות, ורצו לפעילות הבאה.
אני נשארתי בעיקר חסרת מילים.
