שיטוט בשווקי פשפשים בארץ ובעולם- מדריך למלקט המתחיל.

מה למדתי משיטוט בשווקי פשפשים בארץ ובעולם ואיך גם אתם יכולים להפיק את המקסימום מהחוויה? מדריך למלקט המתחיל. 

בואו נתחיל מהשאלה הראשונה והמתבקשת : מה הקטע של שווקי פשפשים ולמה ההייפ כה גדול סביבם?

אבל לפני שאענה על השאלה המעולה הזו, בואו נלך קצת אחורה, ונבין את הנסיבות בהן שווקי פשפשים נוצרו :

שווקי פשפשים (Flea Markets) הם תופעה עירונית-עממית שהתפתחה מתוך צורך עמוק של קהילות: מכירה של חפצים יד-שנייה, עודפים, חפצי בית, פריטים מתוקנים, מלאכות יד וחפצי וינטג'  במרחב פתוח ונגיש, במחיר נמוך בהרבה מהחנויות.

השורש ההיסטורי שלהם נובע משלושה גורמים חשובים:

 1. כלכלה עממית וענייה

בימי הביניים והעת החדשה לאנשים פשוט לא היו משאבים לקנות חפצים חדשים. מכירת פריטים יד-שנייה הייתה הדרך היחידה “לסובב” את הכלכלה.

 2. ניידות עירונית והתרחבות אוכלוסייה

כשהערים גדלו — נוצרו שכונות של בעלי מלאכה, מהגרים, חיילים משוחררים וסוחרים קטנים. כולם נזקקו לשוק שבו יוכלו למכור ולקנות בזול.

 3. מסורת של שווקים פתוחים

העולם העתיק הכיר שווקים, אך שוק שמתמקד רק בחפצים משומשים הופיע בשלב מאוחר יותר.

למה קוראים לשוק הפשפשים  "שוק פשפשים"?

השם מגיע מצרפתית:
Marché aux Puces — "שוק הפשפשים". במאה ה-17–18 מכרו בפריז הרבה רהיטים, שטיחים ובגדים משומשים שהגיעו מבתים ישנים. פריטים אלה היו מלאים פשפשים אמיתיים.
הכינוי התחיל כהלצה,  ונשאר.

תמונות משוק הפשפשים בחיפה 

אז מה הקטע של שווקי פשפשים ולמה ההייפ כה גדול סביבם?

שווקי פשפשים חוו בשנים האחרונות התפרצות פופולריות עולמית,  הרבה מעבר ל"עוד מקום לקנות בזול". הם הפכו לתופעה תרבותית, חברתית, אקולוגית ואפילו רגשית.

בניגוד לכל חנות, רשת, אתר און ליין ואפילו דוכני רחוב, שווקי פשפשים נותנים ייחודיות בעידן של ייצור המוני. בעולם שבו הכול נראה אותו דבר , מיוצר במאסות , וניתן לזהות כבר בבתים פריטים מחנויות ענק כמו-  איקאה, פוקס\ זארה הום וכו'.  — אנשים מחפשים פריטים עם נשמה, סיפור ואופי.

ושווקי פשפשים אכן מציעים אלטרנטיבה אחרת , פריטים שאי־אפשר לשכפל, היסטוריה מוחשית, תחושת "מציאת אוצרות" שאין לאף אחד. הרצון לאינדיבידואליות  - בית עם אופי אישי — משהו שלא רואים אצל כולם.

שווקי פשפשים נותנים מענה מושלם לאנשים עם מודעות סביבתית וצרכנות ירוקה

במקום לייצר עוד: רוכשים כלי בית, טקסטיל, זכוכית וקרמיקה שכבר קיימים., חוסכים אנרגיה, משאבים ופסולת. מצמצמים "טביעת רגל פחמנית" של רכישת מוצרים חדשים.

נוסטלגיה — הרצון להחזיר הביתה משהו מהעבר

העולם הדיגיטלי הפך את הנוסטלגיה לאחד הכוחות החזקים ביותר בשוק.
 אנשים קונים כלים שדומים למה שהיה לסבתא, זכוכית וצבעוניות של שנות ה־70, שכיום מותגים מנסים לחקות , אבל אין כמו המקור. קערות קרמיקה של פעם, חפצים שעושים "חם בלב" - יש להם היסטוריה אמיתית. זו חוויית השייכות, ולא חוויית הקנייה.

תרבות ה "Slow Living"

להאט, להרגיש, לגעת, לבחור.  - שוק פשפשים הוא אנטיתזה לקניון, או לקניות און ליין.
השוק, הוא מקום שמאפשר ואף דוחף אותנו לדבר ולהיות בתקשורת, לגלות, להריח, להתמקח, לצחוק, ולנהל שיחות.  זו החוויה,  ולא פעולת הקניה. 

תחביב האספנות חזר לאופנה  (Collecting Culture)

תופעת האספנות נמצאת בשיאה, והיא נמצאת בכל הקשת מקרמיקה וינטג', קריסטלים, כלי אמייל, סטי תה, ועד לריהוט עץ, אמנות עממית ופריטי תרבות מקומית

המדיה החברתית עזרה לתופעה הזו לצאת החוצה, ואנשים גאים באוספים שלהם.

הבנה מחודשת של ערך — מחיר לא משקף איכות

אנשים מתחילים להבין שכלי זכוכית משנות ה־60 איכותי יותר מזכוכית שיוצרה היום
קרמיקה משנות ה־50–70 עשויה ביד ולא במכונה וערך היצירה הייחודית שובה לבבות.
רהיטים ישנים בנויים טוב יותר מרוב הרהיטים החדשים, כי במקור הם נועדו להחזיק שנים רבות. 

בגדול ניתן לחלק את שווקי הפשפשים לשניים : התיירותי , והמקומי . 

איך נזהה שוק תיירותי ? 

מיקום - הוא יהיה נגיש ובאיזור מתוייר, ויהיה מפורסם בכל מדריכי התיירים. 

סוגי סחורה - לרוב שוק תיירותי יתאפיין בשילוב של דוכני מזכרות מקומיות ביצור המוני, לצד דוכני פריטי וינטג' מקומיים כמו ריהוט,תכשיטים, קרמיקה מקומית, פסלים,תבלינים,  ועבודות עץ,  כלי בית, טקסטיל, ועוד. 

שפה - המוכרים ידברו שפה מקומית ואנגלית וניתן יהיה לתקשר איתם בקלות 

מחיר - המחירים יהיו תיירותיים - כלומר יקרים יחסית. ומציאות יהיו יקרות. 

למי מתאים? לא למי שמחפש מציאות אטרקטיביות, או וינטג' אמיתי, אלא רוצה הרגשה של שוק שהוא לא קניון, ושקנה משהו אותנטי. חווית קניה נוחה ,נקיה מסודרת , אין צורך לפשפש. 

בתמונות" שוק הפשפשים התיירותי במונסטראקי אותנה.

שווקי פשפשים אותנטיים - FLEA MARKET \ JUNK MARKET

מיקום - אלו שווקים שיהיו בשולי העיר, לרוב לא יהיו כתובים במדריכי התיירים, אלא ידועים רק למקומיים. 

סוגי סחורה - הכל ! ממקריים, ועד בטריות דרך כלי בית, בגדים, ריהוט, אופניים ועוד. 

שפה - השפה המקומית, הסיכוי שמישהו ידבר אנגלית הוא נמוך מאד. עיקר התקשורת בשווקים כאלה היא עם הידיים וסימון מחירים ע"י ספירת אצבעות, מה יכול לעזור המון חיוכים. ונסיון לתקשורת נעימה. 

מחיר - מחירים נמוכים מאד, הלקוחות בשוק הם מקומיים, והשוק קיים עבורם ובשבילם. 

מה מאפיין את השווקים האלו ? בעיקר בלאגן, זהו לא שוק אסתטי, אלא שווקים גדולים מאד ללא סימון מוגדר של כניסה ויציאה, והם נמשכים ככל ששמיכות הרוכלים נפרשות על הריצפה ועליהן מרכולתם. 

רמת האיכות משתנה - מהזבל הכי פשוט בובות פלסטיק, מכוניות צעצוע, בגדים ישנים, מפות, ועד כלי כסף, קרמיקה, כלי בית, מפות, שעונים, ועד אוצרות וינטג' שלא בהכרח המקומיים יודעים את ערכם. הרבה מהרוכלים בשווקים כאלו מפנים בתים של אנשים שנפטרו ובאים להפטר מתכולת הבית. 

למי מתאים? למי שממש רוצה למצוא אוצרות ויודע שלא ימצא אותם בשום מקום אחר, חפצים עם חותמת מקורית וסיפור היסטורי. ההגעה לשווקים כאלה היא בהבנה שצפויה לכם חווית נבירה, חיטוט, והתמקחות.

תמונות: שוק הפשפשים המקומי אלאונס באתונה ( לא לכל אחד)

 

 

בגדול - שווקי תיירים מוכרים אסתטיקה, שווקי מקומיים מוכרים היסטוריה. 

מה מגדיר שוק פשפים טוב?

תחלופת סחורה גבוהה

נוכחות אמיתית של וינטג' ולא מזכרות. 

מגוון של סוחריים וסגנונות. 

עומק היסטורי ותרבותי של המקום . 

מחירים שמאפשרים מציאות אמתיות. 

 

בואו נדבר על ההיצע של ישראל:

שוק הפשפשים של תל אביב יפו - הפך עם השנים לשוק תיירותי. הוא נמצא במיקום אטרקטיבי לצד מסעדות מקומיות ואופנתיות, ולצד חנויות יד שניה וריהוט מיובא מחו"ל. 

המחירים בו יקרים יחסית לשוק פשפשים. והוא נוח, נגיש ואסתטי. 

 

בתמונות: שוק הפשפים ביפו 

שוק הפשפשים של חיפה - מחזיק בכתר של שוק הפשפשים האותנטי ביותר , מבחינת מיקום - הוא נמצא במיקום לא אטרקטיבי, המחירים נגישים וזולים, יש מגוון רחב מאד של סוחרים עם מגוון רחב של חפצים. ניתן למצוא מציאות וינטג'  מיוחדות . בשוק החיפאי יש גם חנויות יד שניה אותנטיות לגמרי, שניתן להגיע אליהן במהלך השבוע ולא רק בסופ"ש , המחירים בחנויות יהיו יקרים בהרבה משו"ק הריצפה בסופ"ש. 

בתמונות: שוק הפשפשים בחיפה. 

 

מה השעות הטובות ביותר להגיע? מוקדם בבוקר למי שמחפש אוצרות וינטג' מיוחדות. 

מאוחר לקראת סגירת השוק - לכל מי שרוצה מחירים ממ שנמוכים מאחר והורכלים כבר לקראת סגירה ורוצים לצאת ריקים. 

 

משהו בנימה אישית ממני - 

מאז ומעולם אהבתי לאסוף, בילדותי היו לי המון אוספים, אבל רק בחיי הבוגרים נושא האספנות קיבל את המקום הראוי לו, ועם השנים אני בעיקר מרהטת ומעצבת את הבית שלי מחפצים שאני מלקטת ברחוב, או בשווקי פשפשים. 

למה? זה נובע מכמה סיבות עיקריות: ייחודיות, שמירה על הסביבה, וחווית הגילוי והמציאה. 

כשאני נכנסת לבית ומזהה את הריהוט סביב מקטלוגים של חנויות לצריכה המונית, האמת - אני מתבאסת. לא משנה כמה יפה הבית עוצב - אין לו אופי בעיני. 

אני אוהבת לחבר ולעצב את החלל סביבי מאלמנטים שליקטתי לפי טעמי האישי,  אני מרגישה שהחלל שאני חיה בו הוא באמת שלי, ומשקף את הטעמים ואופי שלי. 

אני אוהבת לעצור ליד ערימת פסולת גושית ברחוב כלשהו ולחפש דברים מיוחדים שאוכל לקחת ולהוסיף אותם לאוסף שלי. זה מרגש אותי. 

ולבסוף - אני באמת מאמינה בכל ליבי - שאנחנו דור של צרכנים לא נבונים. ונותנים את כוח הקניה שלנו בקלות לחברות שלא באמת רוצות שהמוצרים שלהם ישארו אצלנו לאורך זמן, להיפך - איכות הייצור כיום היא נמוכה במיוחד - בדיוק בשביל שאותם מוצרים יהרסו מהר ונקנה חדשים. ואנחנו אימצנו את תפיסת העולם הזו ומזהמים את הכדור שלנו . 

כל מה שנרצה כבר קיים איפשהו בחוץ - אם זה במרקט פלייס, או בשוק הפשפשים, למישהו כבר יש את זה, ניתן לקנות את אותו מוצר קיים, ולא לקנות חדש.