כלי זכוכית בסגנון זה מזוהים עם יצרניות סקנדינביות משנות ה-50 עד ה-70 של המאה ה-20. דוגמאות מפורסמות כוללות את קולקציית "Ultima Thule" (אולטימה תולה) של המעצב הפיני טפיו וירקקלה עבור חברת Iittala (איטלה), שנוצרה בהשראת הקרח הנמס בלפלנד. 

• טכניקה: המרקם המחוספס והמפוסל, המזכיר קרח סדוק או גבישים, מושג לרוב באמצעות טבילה חוזרת של הזכוכית המותכת במים קרים במהלך תהליך הייצור.
• עיצוב: הכוס משקפת את טרנד העיצוב המודרני של אמצע המאה ה-20, המשלב קסם וינטג' עם עמידות מודרנית ומתאים למגוון משקאות.
• בהתבסס על הסגנון והטרנדים ההיסטוריים, שנת הייצור של כלי מסוג זה היא לרוב בין השנים 1950 ל-1979.

"הנקודה הצפונית ביותר": השם "אולטימה תולה" מקורו בספרות הקלאסית ומתייחס למקום המיתולוגי הרחוק ביותר בעולם, או לקצה הצפון הלא-נודע.

כדי להשיג את המרקם האורגני והייחודי של טיפות מים וקרח נמס, בילו וירקקלה ואומני Iittala אלפי שעות בשכלול טכניקת ניפוח זכוכית מורכבת תוך שימוש בתבניות עץ שנחרטו במיוחד. המרקם משתנה מעט כשהזכוכית הלוהטת שורפת את פני העץ, מה שהופך כל פריט למעט שונה. 

הקולקציה הושקה לראשונה בשנת 1968 וזכתה להצלחה מיידית.

קוויאר ושמפניה בטיסה: בשנת 1969, חברת התעופה הפינית פינאייר (Finnair) בחרה להשתמש בכלי הזכוכית של "אולטימה תולה" במחלקת הראשונה בקו הטיסה החדש שלהם מהלסינקי לניו יורק, מה שתרם רבות לפרסומה הבינלאומי.